לאחר קריסת ארובת הקירור בבז״ן, רבים שאלו אותי – מה בדיוק קרה שם? למה היא קרסה, ולמה דווקא עכשיו? התשובה לדעתי פשוטה, ונובעת משני כוחות פיזיקליים: כח המשיכה וכח הזמן. ככה פשוט. המבנה עומד שם כבר מעל 70 שנה, והזמן נוגס בו (תסתכלו בחורים שבמגדל הימני בתמונה – המגדל השמאלי זהה, רק בתוספת שכבת ״שליכט״ דקה). כבר ב-2009, כשהארובות הושבתו, הכירו בחולשות של המבנה. ומה עשו? הכריזו עליו כמבנה לשימור. לא הוסיפו לו חיזוקים חלילה – רק הכרזה שאמורה לתת תמיכה מוראלית ללבנים המזדקנות (שהונחו עוד בתקופה שבה היה מקובל להשתמש באזבסט).
אז מה היה לנו? מתקן תעשייתי שנמצא בשימוש עשורים ארוכים מעבר לטווח החיים המתוכנן שלו, עם תחזוקה לקויה, בלב אוכלוסיה צפופה, בשילוב חומרים מסוכנים. איך בדיוק חשבנו שזה יתגלגל? ולמרות שאיני קונסטרוקטור, תנו לי להעריך שהארובות – שתיהן – ימשיכו להתמוטט. אז אל תחשבו להתקרב לשם, לא לצורך צילום יח״צ ללא קסדה וגם לא לצורך ביקור במרכז המבקרים.
נ״ב: בסקר הסיכונים של מפרץ חיפה, מרכז המבקרים הוחרג במיוחד ואינו נחשב מקום ״ציבורי״. כלומר לצורך שיקלול הסיכונים של הנמצאים במקום, ההתיחסות למבקרים ולילדיהם היא כמו אל פועלים במפעל. רק שתדעו.
כורה נתונים. משתעשע גם בויזואליזציה ובסיפור סיפורים בעזרת גרפים
סביבתית- דיווח מפגעי סביבה. 
להשאיר תגובה